סירוב לבדיקת ינשוף

נהגים רבים שנתפסים בעבירת נהיגה בשכרות מסרבים לבצע את בדיקת הינשוף. היות והבדיקה היא בדרך כלל האמצעי היחיד שעומד לרשות השוטר שתופס נהג שחשוד בעבירות תעבורה מן הסוג הזה, הסירוב אמור לכאורה למנוע העמדה לדין והטלת עונשים חמורים. עם זאת, בפועל סירוב לבדיקת ינשוף עלול להקשות עוד יותר את מצבו המשפטי של הנהג ולהסב לו נזקים בלתי הפיכים.

כך למשל סעיף ספציפי בפקודת התעבורה קובע מעל לכל ספק סביר שסירוב לבדיקת ינשוף מחייב את זרועות האכיפה לראותו כאילו נהג בשכרות. יתרה על כך, בסעיף אחר מצוין שבית המשפט רשאי להורות על שלילת הרישיון של נהג כזה לשנתיים. כמובן שהשוטר בשטח מחויב להסביר לנהג את ההשלכות של סירוב לבדיקת ינשוף, ואם הוא לא עושה זאת ניתן להשתמש בכך כעילה לפסילת המשפט.

מה הקשר בין סירוב לבדיקת ינשוף לבדיקת דם?

אפשרות נוספת שבה נהגים יכולים להשתמש על מנת לסרב לבדיקת ינשוף אך לא לסבול מהשלכות חמורות היא לבקש בדיקת דם. אם לדוגמא הנהג טוען בבית המשפט שהוא אמנם סירב לבדיקת ינשוף אך דרש לעבור בדיקת דם, או שהוא הסכים לעבור בדיקת אלכוהול אבל בדיקת הינשוף לא הצליחה והשוטרים לא הציעו לו אופציה של בדיקת דם, ייתכן והוא יקבל זיכוי.

קיימים עוד תנאים שרלוונטיים לנושא של סירוב לבדיקת ינשוף למציאת אלכוהול או ביצוע בדיקת דם. לפי סעיף מסוים בפקודת התעבורה, חובה על השוטר שמבקש מנהג דגימה להודיע לו על מטרת הדגימה ולבקש את הסכמתו. במידה והנהג מסרב, השוטר אמור להסביר לו את המשמעות המשפטית. כמו כן, שוטרים רשאים לדרוש דגימה אפילו אם אין חשד לעבירה על אחד הסעיפים של פקודת התעבורה.